<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' זירא</h1>
<h2>דף עב:</h2>
וגרסי' בפ' הניזקין הל' מערבין בבית הישן [גיטין ס' ע"ב] דדיקינן בגמרא מאי טעמא אילימא משום כבוד (צבור) והא שיפורא דמעיקרא בי רב יהודא שהיה ראש לבסוף בי רבה שמלך אחריו לבסוף בי רב יוסף ולבסוף בי אביי ולבסוף בי רבא וכל אחד ואחד מלך אחר פטירת רבו לגן עדן ורבה ורב יוסף חבר' היו אלא שלא קיבל רב יוסף שררה כל ימי שררת רבה עשרים ושתים שנה [הוריות שם] ורב יוסף מלך שתי שנים ומחצה [ברכות ס"ד ע"א] ואח"כ אביי, ור' זירא עלה לא"י בימי רב יהודא ויום שמת רב יהודא נולד רבא [קדושין ע"ב ע"ב] ולא מצינו בשום מקום שמאחר שעלה ר' זירא לארץ ישראל שחזר וירד משום לבבל והיאך אירע דבר זה שלאחר פטירת רב יוסף יהיה ר' זירא עם רבא ואביי מלך אז ורבא אי לאו דאיפרך מילתיה היה לראש, הילכך אי אפשר לפרש כי זה ר' זירא הוא ר' זירא שהיה בימי רב יהודה ועל פי ההל' משמע כי ר' זירא בבחרותו מאד עלה ונזדקן בארץ ישראל, דה"ג במגילה פ"א [ו' ע"א] ובפ' אחרון דמשקין [מו"ק כ"ה ע"ב] כי נח נפשיה דר' זירא פתח עליה ההוא אספדנא ארץ שנער הרה וילדה, זה ר' זירא שהורתו ולידתו היה בבבל, ארץ צבי גדלה שעשועיה, ארץ ישראל גדלה וגמרה אותו ילד שהיה לה לבבל להשתעשע בו, היא שעשעה בו מפני שגדלה אותו אוי נא לה אמרה רקת זו טבריא או ציפורי כי אבד' כלי חמדתה, אלמא ר' זירא נפטר בארץ ישראל לגן עדן. ונ"ל שכל אותן החכמים שעלו מבבל ונקבעו בארץ-ישראל ולא חזרו לבבל כולן נקראו ר' כגון ר' אמי ור' אסי שהיו מבבל ולא מצינו שחזרו, אבל רב כהנא שלמד לפני ר' יוחנן ורב דימי ורבין ורבה בר בר חנה ועולא ורב ספרא אעפ"י שהיו ראוין לסמיכה לא נסמכו מפני שחזרו, ור' זירא אם היה דעתו לחזור לא היה נסמך, ואותן חכמים שבא"י אעפ"י שחכמים גדולים היו כל זמן שאין נסמכין קורין להן בשמן או ברב (או ברב) ולא בר' כגון רב חנניא ורב אושעיא ורב שמן בר אבא דהיו בארץ ישראל ואעפ"כ כיון שלא נסמכו לא נקראו ר' כדאיתא בפ"א דסנהדרין [י"ד ע"א] דסומכין ונסמכין בעינן שיהו בארץ, כי ההוא מעשה דרב שמן דבכה עליה ר' יוחנן משום דלא הוה גביה דלסמכיה, ורב חנניא ורב אושעי' אי לאו דהוו מדבית עלי הוו סמכי להו משום דעלו לארץ ישראל. ואין נ"ל לפרש דאי נסמכין בארץ ישראל ואעפ"י שדעתו לחזור היו נסמכין דאין נראה, ותו דר' זירא אשכחן בהדיא דלא היה דעתו לחזור כדאיתא בפ"א דשחיטת חולין הל' דמוגרמת [י"ח ע"ב], כי סליק ר' זירא אכל למוגרמתא דרב ושמואל אמרו ליה (ורב) [ולאו] מאתריה דרב ושמואל את מאן אמרה יוסף בר חייא מכ"ע גמיר וכו', עד ור' זירא לית ליה נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וכו' עד רב אשי [אמר] אפילו תימא מבבל לארץ ישראל וה"מ היכא דדעתו לחזור ר' זירא אין דעתו לחזור הוה, ונראה שלא חזר מימיו ואיך נוכל לומר שזה ר' זירא שהי' בימי רבא שזהו הוא, ואם כח בידינו לעשות גירס' שייך לגרוס רב זירא, כיון דבבבל הוה אם לא נפרש שאחר היה וירד מארץ ישראל לבבל, שהרי כמה הל' מוכיחות שר' זירא היה בבבל בימי רבא ואביי, דה"ג בעירובין גמר' ראשונה דפ' אחרון [צ"ו ע"ב], א"ר אלעזר המוצא תכלת בשוק לשונות וכו', עד אמר רבא וכי אדם טורח לעשות קמיע כמין תפילין, א"ל ר' זירא (לא הוה) [לאהבה] בריה פוק תני ליה המוצא תכלת בשוק וכו', אלמא בימי רבא היה בבבל, ובסנהדרין פ"ד מיתות [נ"ג ע"א] א"ל ר' זירא לאביי שאר הנסקלין דלא כת' בהו סקילה דגמרי מאוב וידעוני במאי גמרי וכו', אלמא דר' זירא הי' שואל מאביי ונושא ונותן אף עם רבא בבבל הילכך נראה שר' זירא אחר היה והוא היה אחרון, ואין לומר שזהו ר' זירא שהאריך ימים כדאיתא פ' אחרון דמגילה [כ"ה ע"א], ועוד מצינו שר' זירא קרא לרב יוסף בשמו יוסף בר חייא [חולין י"ח ע"ב] כמו שכתבתי, ובב' בתרא פ' מי שמת הל' דשכיב מרע [קנ"ד ע"ב], אמר ר' זירא אי כפר ר' יוחנן ב"ר אלעזר תלמידו יכפור בר' ינאי רבו וכו' עד ברם נראין דברי רבי' יוסף דאמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי חכמים וכו' וכיון שהיה קורא לרב יוסף רבינו היאך יזלזל בכבודו לקראותו יוסף בר חייא, הילכך נראה שאותו ר' זירא שעלה בימי רב יהודה תלמיד רב יהודה היה ורב יוסף חברו הילכך קרא לו יוסף בר חייא אבל האחרון שהיה בימי רבא ואביי קרא לו רבינו יוסף שהיה רבם של אביי ורבא ואף רבו של ר' זירא שהיה בימיהם שאף רבה היה להם רב ולר' זירא דגרסי' בסנהדרין פ"ד מיתות הל' דבני נח [נ"ט ע"ב], בעא מיניה ר' זירא מרבה ירדה לו דמות חמור מהו א"ל יארוד ואלא הרי אמרו אין דבר טמא יורד מן השמים וחלילה לומר לר' זירא שהיה תלמיד לרב ושמואל וזקן הכי. ובגמרא ראשונה דפ' קדשי קדשים [זבחים ס' ע"ב] הל' א"ר אלעזר מזבח שנפגם וכו' עד כי סליק רבא בספר שלפני, ונראה ר' אבא, אמרה לשמעתא קמיה דר' זירא פי' לשמעתיא דר' אלעזר דטעמא דאביי ואמר בבלאי טפשאי וכו', הילכך על פי ההלכות האילו נראה כי ר' זירא אחד היה תלמידו של רב חבר לרב יהודה ותלמידי רב ומארץ ישראל היה, ור' זירא שהיה בימי ר' (אבהו) [אבא] הוא שעלה בימי רב יהודה ותלמידו היה ולרב הונא ורב נחמן נמי היה תלמיד והוא תלמידו של ר' אסי ור' אמי והוא דגרסי' באגדה דהשוכר את הפועלים [ב"מ פ"ה ע"א] ר' זירא יתיב מאה תעניתא כי היכי דתשכח מיניה תלמודא דבבל כי היכי דלא ניטרדיה, יתיב מאה אחרנייתא דלא נשכוב ר' אלעז' בשניה ונפלין עלויה מילי דציבורא, יתיב מאה אחרנייתא דלא תשלוט ביה נורא דגיהנם וקרו ליה קטינא חריך שקי, והיכא אשכחנא קרו ליה דה"ג בסנהדרין פ' אחד דיני ממונות הל' סנהדרין היתה כחצי גורן [ל"ז ע"א] דריקנין שבישראל מליאים מצות, ואמר ר' זירא מהכא וירח את ריח בגדיו ריח בוגדיו, הנהו בריוני דהוו בשיבבותיה דר' זירא דהוה מקרב להו כי היכי דנהדרי בתיובתא והוו קפדי רבנן כי נח נפשיה דר' זירא אמרי עד האידנא הוה חריכא קטין שקי דהוי בעי עלן רחמי השתא מאן בעי עלן רחמי הרהרו בליבייהו ועבדו תשובה. והא מספקא לי הא דגרסי' בפ' אותו ואת בנו [חולין פ' ע"א] א"ר זירא אמר רב ספרא א"ר אושעיא הני עיזי דבלא כשרות לגבי מזבח וכו', ר' זירא זה מי היה שקשה לי לומר כי ר' זירא תלמידו של רב או של ר' אסי אם לא ר' זירא דבימי אביי ורבא ובע"ה על סדר ספרא אברר יותר, כי רב ספרא מצינו שהיה תלמיד לר' חייא סתם ור' אושעיא ויכול להיות שר' זירא תלמידו היה [ירושלמי כלאים פ"ט ה"ד]. אבל רב זירא בכל התלמוד נ"ל שלא נסמך מעולם לפי שלא עלה, ור' זירא ורבה מצינו בכמה מקומות בתלמוד ובפ' מי שמת [ב"ב קנ"ח ע"ב] הל' נפל הבית וכו' עד נכסים בחזקתן, ובגמרא בחזקת מי וכו' ר' אילא אמר בחזקת יורשי הבעל ר' זירא אמר בחזקת יורשי אשה, כי סליק ר' זירא קם בשיטתיה דר' (זירא) אילא קם (רבא) [רבה] בשיטתיה [דר' זירא] א"ר זירא ש"מ אוירא דארץ ישראל מחכים וכו' וזה ר' זירא הוא תלמידו דר' אסי, כי ר' אילא אעפ"י שתלמידו של ר' יוחנן היה בר פלוגתיה דר' זירא הוה כדאיתא בחזקת הבתים הל' חלון המצרי והצרי [ב"ב נ"ט ע"א] וכיון דאמר ר' זירא ש"מ אוירא דארץ ישראל מחכים מכלל דמעיקרא כשהיה בבבל לא היה כל כך, ובסוף הוריות גרס רבה בר רב מתנא ור' זירא הי מינייהו עדיף (ועדיף) ר' זירא חריף ומקשי' ורבה בר רב מתנא מתון ומסיק תיקו, ואי אפשר לפרש משום אוירא דארץ ישראל דרבה בר רב מתנא לא נתמנה בארץ ישראל שהרי לא מצינו שעלה אלא הוא ר' זירא שעלה וירד, ונ"ל כי זה ר' זירא הוא דגרסי' בעירובין פ' הדר [ס"ה ע"א] אמרו ליה רבנן לר' זירא כמה מחדדן שמעתתיך אמר להו דיממי אינון, ולא אמר להו דארץ ישראל אינון ולומר אטו בארץ ישראל מי לא הוו בהו דמחדדן שמעתיהו משאר חכמ' ואיהו מיחדדן שמעתא מדחבריה. וכל היכא דגרס' בתלמוד דידן ר' זירא בירושלמי ר' זעירא, ובברכות ירושלמי פ' היה קורא כלפי סופו [פ"ב ה"ח], ר' זעירא כדסליק להכא (אזלא קודם) [אזל אקיז דם] אזל בעי מזבין חדא ליטר' דקופד מן טבחא, א"ל בכמה ליטרתא א"ל בחמשין מנוי וחד קורסם א"ל סב לך שיתין ולא קיבל עלויי [סב לך ע' ולא קביל עילוי] סב פ', סב צ', עד דמטא עד מאה ולא קביל עלוי א"ל עביד כמנהג, ברומשא נחת לבית וועדא אמר לון רבנן מה ביש מנהגא דהכא דלא אכיל בר נש קופד עד דמחיה ליה חד קורסם אמרין ליה ומאן הוא דין אמר לון פלוני טבחא שלחון בעי מייתוניה ואשכחון ארוניה נפק אמרין לר' כל הכין פי' כל כך הענשת למיתה בשביל דסרח עליך הא עבידי אפיקורי דמצערי רבנן ולא מענשי להו אלא או מנדין או מנגדין עד כאן פי', אמר לון ייתי עלי דלא כעסית עלוי מיסבר הוינא דמנהגא כן. ונראה דזהו ר' זירא דגרסי' בפ' אחרון דמגילה [כ"ח ע"א] דשאלו לו תלמידיו במה האריך ימים ואמר להו מעולם לא הקפדתי בתוך ביתי, ורב זירא שהוזכר בכל מקום אין לומר שעלה אלא חכם אחד בבבל כל ימיו ונקרא כך ור' זירא היה קורא לאחר שעלה לבבלאי טפשאי כההיא דבכמה דוכתי דאכלי נהמא בנהמא וזהו תלמידו של ר' אסי ותלמיד דרב יהודה וכן הנהיג ר' ירמיה תלמידו אחריו שעלה ר' ירמיה נמי מבבל לארץ ישראל כדאיתא בפ' המדיר הל' כל מומין [כתובות ע"ה ע"א], דאמר אביי התם חד מיניהו כתרי מינן ואמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו דהא ר' ירמיה כי הוה הכא לא הוה ידע מאי קאמרי רבנן כי סליק להתם הוה קרי לן בבלאי טפשאי, וי"ל כי ר' ירמיה עם ר' זירא עלה ובימי רבה ורב יוסף שהיו אף הן תלמידי רב יהודה וכאשר אברר בע"ה על סדר ירמיה כמו שכתבתי למעלה בסדר רב הונא, כי ר' ירמיה תלמידו של ר' זירא הוא היה מבבל ועלה ר' ירמיה אחד היה שירד מארץ ישראל לבבל כמו שהוכחתי למעלה, ובע"ה עוד אבאר על עיקר הסדר.
